רעפים לרוב מיוצרים מצמנט או חרס, הם מתאימים לגגות עם שיפוע של 20 מעלות או יותר.יתרון ייחודי לרעפים טמון בכך שהוא חסין לאש בניגוד לחיפויים אחרים כגון שינגלס ואספלט.חיסרון אחד נוגע למחירו הגבוה וחיסרון נוסף נוגע לאקלים הקר בבוסטון אשר מצריך רעפים עבים.
ישנם רעפים מסוג Slate אשר כבדים פי חמש מרעפים אחרים, מדובר ברעפים מאבן טבעית עם אורח חיים של מעל מאה שנה.דרושה מומחיות מיוחדת להניח את אותם רעפים ומחירם בשמיים.ככל שעובר הזמן מחירם גבוה יותר ויותר יחד עם זאת, אין להפריז ביוקרתיות של רעפים אלו.בוסטון הינה עיר ותיקה וניתן לראות בתים ישנים רבים עם רעפים כאלו.
אגב, ניתן להשתמש ב Slate גם עבור אריחים לריצוף חדרים רטובים ועוד.
מתכת- אפשרות נוספת לחיפוי גג הינה באמצעות יריעות מתכת ובאופן שכיח פחות, גם שינגלס ממתכת.כאן מדובר בנחושת, פלדה או אלומיניום.
כאן ניתן לחפות גגות שטוחים או עם שיפוע של 15 מעליות או יותר.
החיסרון בציפויים ממתכת שבשלב כזה או אחר אין מנוס מאשר לצבוע אותם כדי למנוע חלודה.משכך, אורח החיים שלהם מ 15 עד 50 שנה.
פוליאטרן – בגגות שטוחים עד 2 מעלות ניתן להשתמש בsprayed Polyurethane Foam .היישום מתבצע על ידי קומפרסור שדוחף את החומר על הגג.
מומלץ להשתמש בשיטה זו כדי כשכבה נוספת על גבי גג עם אשר כבר נאטם למים על ידי יריעות אשר כשלו.
היישום על גגות שטוחים אשר אינם בשימוש. החומר רגיש ומתבלה בשמש ולכן חובה למרוח מעליו חומר מגן.
היתרונות טמונים במהירות היישום ובעלות הנמוכה ובמשקל הנמוך וכן כי אינו מתלקח במקרה של אש.יתרון נוסף הינו במקרים שקיימים אלמנטים רבים על הגג ויש חשש לחדירת מים בתפרים רבים.יחד עם זאת החסרונות ביישום בשיטה זו רבים מאוד כגון:אי יכולת להשתמש בגג כאל מרפסת, אורח חיים נמוך, ניראות וכן רגישות לנקב.
רעף הוא לוח המיוצר מחומרים עמידים נגד חדירת מים וחום, כגון חרס, אבן, לווחה, חרסינה, עץ וזכוכית, ומשמש לקירוי גגות.
עקרונות הבנייה ברעפים בימינו דומים לגגות הרעפים שבנו היוונים והרומאים במאה השישית לפני הספירה. ברוב מדינות העולם המפותח מקורים מרבית בתי המגורים ברעפי חרס או בטון. הרעף הוא האלמנט החיצוני ביותר במערכת הגג, ועל כן נמצא חשוף לפגעי הטבע: חום וקור, קרינה, קרח, פיח. מידותיו הקטנות ואופן חיבורו לגג מאפשרים לו לספוג הפרשי חום וקור קיצוניים ללא עיוותים ופגעים במבנה הגג. עיצובו של הרעף נשאר כמעט ללא שינוי מאז החל ייצורו המודרני התעשייתי, אשר איפשר נעילה מדויקת בין מרכיביו.
רעפים המונחים על קורות עץ ואגדים מתועדים כבר לפני 4,000 שנה ועדיין משמשים ונחשבים ברחבי העולם כשיטת הקירוי המועדפת בבניית בתי מגורים. השיטה התפתחה בשני מוקדים במקביל: בסין וביוון העתיקה. במזרח הקרוב ובאגן הים התיכון נפוץ הגג הרומי / יווני הבנוי משני חלקים: הטיגולה (התחתון) והאימבריקס (העליון). השיטה נמצאת עד היום בשימוש נרחב ללא כל שינוי בארצות הלטיניות (יוון, צרפת, פורטוגל ואיטליה). גגות רעפים כאלו נבנו בהרחבה בארץ ישראל עד המאה השביעית והכיבוש הערבי. גג הרעפים הלטיני הוא בעל שיפוע מתון בניגוד לגג הצפון אירופאי שהתפתח ממסורת של קירוי בלוחות עץ. רעפי חרס לא עברו צפונה מהאלפים עד למאה ה-8 לספירה . הם נקלטו בצפון אירופה בתחילת המאה ה-11 בצורת לוחות שטוחים בעלי חפיפה כפולה ומשולשת, בשונה מהגג הלטיני עם החפיפה הבודדת. השם לרעף המסורתי בשפות הצפון אירופאיות הוא אריח Tile ,Zigel. גג האריחים הצפון אירופאי המסורתי שונה מהלטיני
- מבנה קורות עץ מסיבי הנושא משקל כפול ומשולש.
- אריחים שטוחים וצפופים עם חפיפה כפולה אשר אינם דורשים כל שכבת איטום תחתונה.
- שיפוע חזק מעל 45% למניעת חדירת מים קפילרית. ללא כל קשר לשלג.
ב-1920 הופיעו לראשונה רעפי בטון ננעלים מתועשים באנגליה. רעפי הבטון מיוצרים בתהליך שונה מרעפי החרס ונפוצים מאוד ברחבי העולם.
בשוק העולמי המתועש מקורים מדי שנה כ-1.5 מיליארד מ"ר של גגות רעפים, כ-50% רעפי חרס וכ-50% רעפי בטון.
