רשויות רבות ומגוונות אחראיות על פיתוח אזורי מגורים, וכך מתערבבות להן הוראות מוניציפליות עם חוקים מדינתיים ופדראליים. אנסה על קצה המזלג להמחיש את המנגנון ואף להנגיש ולפשט אותו.
Chapter 40A – ראשית, תכנון הינו אמצעי ליצור רגולציה והגבלות על פיתוח ושימוש במקרקעין.
כך לדוגמא במדינת מסצ'וסטס, אשר בוסטון חלק ממנה, מערכת החוקים נמצאת ב Chapter 40A of the Zoning Enabling Act.
מועצות מקומיות – מתחת לחוק הזה נמצאים המועצות המקומיות אשר להם יש תוכניות אב comprehensive או master plans, אשר מתכננות את פיתוח האזורים השונים אשר בתחומה.
תוכניות אלו יכללו הוראות הנוגעות לשימוש, גובה, קווי בניין (setbacks) גודל מינימאלי של חלקה, וכן אזורים האסורים לבניה (buffer zones).
NEPA – נושא איכות הסביבה מפותח מאוד באזורים המבוקשים בארה"ב, ולכן הגבלות רבות ויקרות, אשר מאוגדות תחת הוראות NEPA (the National Environmental Policy Act).
אינני רוצה לדכא את הקוראים עם רשימה אין סופית של הגבלות, קנסות, עלויות עצומות, נהלי בטיחות ועוד, רק אציין שנושאים אלו הינם לעיתים הוראות פדראליות ועל בעלי הדירות ליישם אותם במלואם ועל חשבונם.
- מצד שני יש הטבות כספיות משמעותיות למי שנוטל על עצמו יוזמה ונניח מנקה שטח אשר היה בעבר מזוהם- Brownfields Act of 1998, או מי שמחליף מערכת חימום ישנה ומזהמת במערכת חדשה וחסכונית, או מי שבונה מחומרים ירוקים וידידותיים לסביבה (Green Building Council).
